פסק-דין בתיק ת"א 155888-09

1. בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " חוק הפיצויים").  התובע, יליד 1969, טוען כי נפגע בתאונת דרכים ביום 30.11.06, עת נסע ברכב בו נהגה הנתבעת 1, אשתו, כאשר השימוש ברכב היה מבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: " הנתבעת"). הנתבעת מכחישה חבותה. בתיק נשמעו ראיות. נדון תחילה בשאלת החבות.

2. אין חולק כי הרכב אשר לגביו נטען כי היה מעורב בארוע, בעל מס' רישוי 6891303, היה מבוטח אצל הנתבעת בביטוח חובה רק מיום 28.11.06, כאשר התעודה הופקה ביום 28.11.06 בשעה 13:14 ושולמה מיד לאחר מכן, בשעה 13:27. מדובר בתעודת ביטוח שהופקה לתקופה של 62 ימים. עיקר טענות הנתבעת הן כי במועד הארוע הרכב היה חסר ביטוח וכי התאונה לא ארעה בתאריך 30.11.06 אלא במועד מוקדם יותר, טרם שולמה תעודת החובה.

3. התובע ציין בתצהירו כי " ביום 30.11.06, בסמוך לשעה 10:00 בבוקר, עת נסעתי אני ואשתי לכוון חדרה, וכאשר עצרנו ברמזור בצומת גן שמואל, ארעה לנו תאונת דרכים...כאשר היה רכבנו בעצירה מוחלטת ברמזור, הרגשתי מכה מאחורה והבנתי שרכב נכנס בנו מאחורה. אני ישבתי במושב שליד הנהג. בעקבות המכה, פתחתי את דלת הרכב ודחפתי אותה בחוזקה ובמהירות ע"מ לרדת ולראות מה קרה ומי פגע בנו, בינתיים, תוך כדי היציאה מהרכב ובשל החוזקה שפתחתי בה את הדלת, חזרה הדלת על ידי הימנית ונסגרה עליה. למרות הפגיעה בידי, המשכתי וירדתי מהרכב, איך שירדתי ראיתי את הרכב שפגע בנו בורח מזירת התאונה...לאחר התאונה, חזרנו אני ואשתי לעיר מגורינו אום אל פחם לשם קבלת טיפולים רפואיים בקופת החולים בה אנו חברים. הרופא של קופת החולים בדק אותי והחליט להפנות אותי...למיון בי"ח העמק שבעפולה".

4. הנתבעת 1 ציינה בתצהירה דברים דומים לאלו שציין התובע בתצהירו. היא ציינה כי ביום 30.11.06 " אני נהגתי ברכב ובעלי ישב במושב שלידי. כאשר היה הרכב בעצירה מוחלטת ברמזור בצומת גן שמואל, הרגשתי מכה חזקה מאחורה והבנתי כי רכב נכנס בנו מאחורה. בעלי שחרר את החגורה במהירות ורצה לרדת מהרכב ע"מ לבדוק מה קרה ותוך כדי היציאה מהרכב, נסגרה הדלת על ידו. הוא המשיך וירד מהרכב. גם אני ירדתי מהרכב וראיתי שהרכב שפגע בנו בורח מזירת התאונה".

5.  התובע צירף במסגרת ראיותיו אישור משטרה לגבי התאונה שהופק בתאריך 29.1.07.  צורפה הודעת התובע במשטרה לגבי הארוע. על גבי ההודעה לא נרשם מועד רישומה. נרשם כי מדובר בתאונה שארעה ביום 30.11.06 בשעה 10:00 בכביש 65 צומת גן שמואל לכוון חדרה. צורפה הודעת הנתבעת 1 במשטרה מתאריך 31.12.06. בהודעת הנתבעת 1 נרשם כי גם היא נפגעה בתאונה. הוצג תדפיס ביקור מקופת החולים מיום 30.11.06 בשעה 10:46 לגבי תלונת התובע על חבלה באצבעו לאחר סגירת דלת מכונית, תעודת חדר מיון מבי"ח העמק מיום 30.11.06 בשעה 13:50 לגבי פגיעת התובע ותעודת חדר מיון מבי"ח העמק מיום 30.11.06 בשעה 12:56 לגבי פגיעת הנתבעת 1.

6. התובע ציין בחקירתו כי אשתו נהגה ברכב. לו עצמו אין רישיון נהיגה [עמ' 8]. הוא היה לצדה. הוא אינו זוכר באיזה יום בדיוק היה הארוע " זה היה באמצע שבוע. לא שישי ולא שבת". הם הלכו לקניות בחדרה ועמדו ברמזור " אולי דקה או שתיים...ואז בא רכב מאחורנו רכב פרטי לבן, נכנס ברכב שלי מאחור שאנו עומדים...הוא ברח...הוא שפשף ופגע בחלק האחורי...הוא פגע בצד ימני אחורי של הרכב ונשברה המנורה...והמשיך לנסוע באור אדום. לא הייתה תאונה בצומת למרות נסיעתו באור אדום. לא לקחתי פרטים. זה היה בסביבות שעה 10 בבוקר ולא הייתה הרבה תנועה בכביש. ניסיתי לקחת את מספר הרכב ולא הצלחתי וקיבלתי מכות בחזה, בגב. לא הלכתי למשטרה באותו יום, לא חשבתי שאני אעשה סיפור גדול כי לא היה דם. חזרתי לקופת חולים באום אל פחם...לא ירד לי דם באצבע הדלת נסגרה עלי. אני פתחתי את הדלת במהירות נבהלתי רציתי לטופל בי ובאשה. בשביל לרוץ אחרי הבן אדם ולתפוס אותו איך שפתחתי את הדלת במהירות שמתי את היד חזק על הדלת נטרקה לי על היד...איך שפתחתי את הדלת במהירות הדלת נטרקה על האצבע" [עמ' 9-10]. את הרכב תיקנו " בכפר בארטה, בשטחים...לא נותנים קבלות...התיקון עלה בסביבות 1500 ש"ח לפני 7 שנים...יש לי תמונות" [עמ' 10]. הרכב כבר אינו ברשותם. למשטרה הלכו הוא ואשתו " באותו יום". לשאלה אם יש ברשותו הודעה מהמשטרה שניתנה באותו היום השיב " זה בבית. אני חשבתי שיש פה בתיק". לאחר חודש הלכו שוב למשטרה " על מנת לקחת את הטופס...אני לא מסרתי שום עדות אחרת...פעם אחת מסרתי עדות". מד"א לא זומנו למקום. באשר לביטוח החובה: " אני הייתי עושה כל חודש ביטוח, איך שנגמר היינו עושים. לא עשיתי שנה ביטוח לרכב, רק מידי חודש בחודשו" [עמ' 11]. הוא נשאל מאין הוא יודע שהתאונה ארעה בתאריך 30.11.06 והשיב: " מאחר וזה היה חקירות במשטרה...אין מצב ב- 28 לחודש". הוא עצמו שילם את הביטוח בבנק, במזומן: " הבנק ליד הסוכן. מיד רצתי לשלם". הביטוח הקודם הסתיים כחודש קודם לכן: " אף פעם לא עשיתי ביטוח לשלושה חודשים אלא ל - 30 ימים" [עמ' 12]. הוא נשאל כמה זמן לפני התאונה שילם את הביטוח והשיב: " התאונה הייתה באמצע שבוע. מראשון עד חמישי אולי שני, שלישי או רביעי...לפני התאונה ביום או יומיים". בתקופות שלא היה ביטוח " שמים את הרכב בצד. היו ימים שלא היה ביטוח אם אין ביטוח אז לא נוסעים ברכב...לא היה לי כסף לביטוח לשנה שלמה. הייתי עושה ביטוח לסירוגין". הוא ציין כי התאונה ארעה " באמצע השבוע ראשון עד שלישי לא זוכר מתי" [עמ' 13]. באותו היום הלך למשטרה: " בטוח שהלכתי באותו יום למשטרה ויש לי את הטופס של אותו יום בבית, באותו יום בערב הלכתי עם אשתי למשטרה. ב 12 וחצי בצהריים היינו ביחד במשטרה בערך". בפעם השניה: " אני לא זוכר אם לקחתי את אשתי. הוא אמר לי תבוא לקחת את אישור המשטרה..נתתי הודעה אחת". הוא אישר כי גם הנתבעת 1 נפגעה בתאונה ו" הייתה איתי בבית חולים באותו יום" [עמ' 15]. הוא עצמו טיפל בביטוחים, בכל פעם הלך לאותה הסוכנות " רק הפול". גם לפני ה - 28.11.06 היה ביטוח ב"פול" [ עמ' 16].

7. הנתבעת 1 ציינה בחקירתה כי הארוע היה בתאריך 30.11.06. היא זוכרת את התאריך " כי זה לא נשכח. התאונה הייתה איתי. אני זוכרת לפי אישור המשטרה והבית חולים. הלכנו לבית חולים" [עמ' 17]. באשר לנסיבות התאונה: " עמדנו ברמזור אדום, בערך כמה שניות, ופגע בנו רכב מאחורה...הוא בא מאחורינו בדיוק... עקף אותנו...שהוא חבט בי, האוטו שלי התקדם קדימה.הייתי בזמן שוק". היא עצמה נפגעה ופנתה לחדר מיון. היא נשאלה אם הגישה תביעה בגין פגיעתה והשיבה: " אני ובעלי אותו דבר. אותה תביעה שמתנהלת פה". היא השיבה כי מד"א לא הגיע למקום " לא התקשרנו לאף אחד. חזרנו הביתה...בערך 20 דקות" [עמ' 18]. " ישר נסעתי הביתה...הלכנו לקופת חולים הפנו אותנו לבית חולים". היא אינה זוכרת את היום בשבוע בו ארעה התאונה " אני זוכרת את התאריך מהמסמכים". היא הייתה במשטרה " רק ביום התאונה..נתתי דיווח. לא הייתי עוד פעם" [עמ' 19]. כאשר הופנתה תשומת לבה לכך שהודעתה במשטרה ניתנה חודש לאחר מכן, ביום 31.12.06, השיבה כי " ביום התאונה היינו. אולי הלך להביא את האישור ב 31.12...לקחנו את הטופס באותו יום. כשלקחנו את הטופס הוא היה ריק לגמרי ביום התאונה. ביום התאונה חקרו אותנו". היא ציינה כי היא והתובע ישבו יחדיו בחקירה במשטרה וחתמו [עמ' 20]. באשר לביטוח - הם נהגו לעשות ביטוח " לימים. 3 ימים. לפעמים שבועות. לפעמים חודש...תלוי כמה כסף יהיה איתי. כל פעם מחדשים ויש הפסקה לפעמים בין חידוש לחידוש. אף פעם לא עשינו חידוש ליותר מחודש...כל פעם מחדשים באותו מקום...באותו חברה כל הזמן, הפול", אך לא נהגה ללא ביטוח [עמ' 21]. אין בידה עדות מיום התאונה אלא רק מה שהוצג, מיום 31.12.06. לאחר מכן ציינה לגבי טופס הודעתה " מלאתי אותו בבית ומסרתי אותו לבעלי שילך למשטרה" [עמ' 23]. היא עצמה לא ראתה את הפגיעה ביד, היא שמעה זאת מהתובע וראתה רק שיצא במהירות מהרכב [עמ' 24]. היא והתובע הלכו יחדיו לחדש הביטוח. הביטוח חודש בהתאם לכסף שהיה ברשותה: " כשיש כסף אני עושה ביטוח. אם אין אין ביטוח..מביאה כסף, אומרים כמה זה שווה בימים ועושה" [עמ' 27].

8. לאחר שמיעת הראיות התקבלה, לבקשת הנתבעת, תעודת עובד ציבור ממד"א. לתעודה צורפו מסמכי מד"א לגבי תאונת דרכים מיום 28.11.06 בה נפגעה הנתבעת 1. המסמכים שהוצגו אינם קריאים במלואם אך מדו"ח הארוע ניתן ללמוד כי ביום 28.11.06 בשעה 05:58 נפגעה הנתבעת 1 בתאונת דרכים בכביש 65 - מחלף עירון לערערה - ופונתה על ידי מד"א לבית החולים "הלל יפה" בחדרה. עוד ניתן לראות כי ברישום מספרי הרישוי של כלי הרכב המעורבים בתאונה נרשם מספר הרישוי 6891303, הוא הרכב המעורב בתאונה הנטענת בענייננו.

9. התובע טוען בסיכומיו כי יש לתת אמון בעדותו ובעדות אשתו. נטען כי הביטוח חודש בתאריך 28.11.06, בעוד שהתאונה ארעה בתאריך 30.11.06. התובע ואשתו לא הצליחו לרשום את פרטי הרכב שפגע בהם. הם פנו באותו היום למשטרה. נמסרו להם טפסים למילוי בבית. אין כל ראיה התומכת בטענה שהתאונה ארעה ביום 28.11.06. באשר לתעודת עובד הציבור ממד"א, טוען התובע, הרי שאין בעובדת פינוי הנתבעת 1 באמצעות אמבולנס ביום 28.11.06 כדי להשליך על תביעת התובע. המסמכים ממד"א אינם ברורים ולא ניתן להסיק מהם מסקנות. דו"ח מד"א אינו קשור כלל לתאונה נשוא התובענה ויש להתעלם ממנו. הוא מעיד רק על כך שהנתבעת 1 הייתה מעורבת בתאונה ביום 28.11.06 אך אינו שולל הטענה שהייתה מעורבת בתאונה גם ביום 30.11.06.

10. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי יש לדחות התביעה בשל העדר כיסוי ביטוחי. מדו"ח מד"א עולה כי התאונה ארעה בתאריך 28.11.06 ולא ב- 30.11.06. במועד זה לא היה כיסוי ביטוחי אצל הנתבעת. אין לתת אמון בעדות התובע ואשתו. התובע לא עמד בנטל להוכיח נסיבות התאונה והכיסוי הביטוחי. ההודעה למשטרה נמסרה רק חודש לאחר התאונה. התובע ואשתו לא ציינו בתצהיריהם כי פנו באותו היום למשטרה ואין מסמכים התומכים בטענה כי פנו באותו היום למשטרה. מעיון בלוח השנה עולה כי 30.11.06 היה יום חמישי בשבוע ואילו התובע העיד כי התאונה הייתה באמצע השבוע. התובע לא פנה מיד למשטרה למרות שמדובר בתאונת פגע וברח ולמרות שנגרם נזק לרכבו. הטענה כי הרכב הפוגע פגע מאחור והצליח לברוח במהירות, מבלי שהתובע ואשתו הספיקו לרשום פרטיו, אינה הגיונית. התובע שילם 1500 ש"ח לתקן את רכבו מבלי שפעל לנסות לאתר את הרכב שפגע בו, למרות חסרון הכיס בו היו מצויים הוא ואשתו, שהרי הם  ביטחו את רכבם על פי ימים ולפי הכסף שהיה ברשותם בלבד. גם שמות של נהגים עדים לארוע לא נלקחו. התובע השיב בחקירתו כי יש בידו עותק מעדותו במשטרה מיום הארוע. למרות זאת - המסמך לא צורף, גם לא לאחר שמיעת הראיות. הנתבעת 1 מסרה הודעה רק חודש לאחר הארוע. תעודת הביטוח שולמה בדחיפות בתוך 13 דקות מיום הוצאתה, כל זאת כיון שהתאונה ארעה בתאריך 28.11.06. התובע ציין כי יש לו תמונות של הרכב הפגוע אך לא צירפן. התובע העיד פעם אחת כי הלך בערב אותו יום למשטרה ופעם אחרת ציין כי הלך בשעות הצהריים. מכל האמור יש להסיק כי התאונה ארעה ביום תשלום תעודת הביטוח, 28.11.06, לפני התשלום.

11. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר הראיות מסקנתי היא כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו, ובעיקר, להוכיח כי התאונה ארעה במועד בו הרכב היה מבוטח אצל הנתבעת. עדות התובע ואשתו אינן מהימנות עלי. מדובר בעדות בעל דין ובת זוגו, שניהם בעלי עניין בתוצאות המשפט, כאשר לעדויות אלו לא רק שאין סיוע ממקור חיצוני כלשהו, אלא שהן אינן מתיישבות עם ההיגיון ועם ראיות אחרות. המסקנה המסתברת מהראיות היא כי התאונה ארעה בתאריך 28.11.06 בשעות הבוקר המוקדמות. במועד זה הרכב לא היה מבוטח. מיד באותו היום, בשעות הצהריים, נחפזו בני הזוג להפיק תעודת ביטוח ולשלמה. לאחר יומיים פנו לקופת החולים ולבית החולים "העמק", לא לבית החולים "הלל יפה", לשם פונתה הנתבעת 1 יומיים קודם לכן, ודיווחו שהתאונה ארעה באותו היום, 30.11.06. למשטרה לא נעשתה פנייה מידית אלא רק לאחר כחודש ונטען שמדובר בתאונה מיום 30.11.06.

12. התובע אינו מכחיש  כעת, בסיכומי התשובה שהגיש, כי אשתו, הנתבעת 1, נפגעה בתאונת דרכים ביום 28.11.06 בשעה 06:00 לערך. הדברים עולים בברור מתעודת עובד הציבור שהוגשה על ידי מד"א. ממסמכי מד"א עולה גם כי מדובר באותו הרכב נשוא התובענה, בו עשתה הנתבעת 1 שימוש וכי מדובר בתאונה באותו הכביש, בו נטען שנגרמה התאונה נשוא התובענה, כביש 65. בעקבות תאונה זו פונתה הנתבעת לבית החולים "הלל יפה".  טענת התובע כעת כי מדובר בשתי תאונות נפרדות אינה יכולה להתקבל ואינה סבירה. אם אכן מדובר בשתי תאונות נפרדות - מדוע הוסתרה התאונה מיום 28.11.06 על ידי התובע ואשתו במהלך עדותם, אפילו כאשר נשאלו מפורשות על פינוי באמצעות מד"א? הנתבעת 1 ציינה כי היא זוכרת את מועד התאונה מיום 30.11.06 כי מדובר בארוע בלתי נשכח, בו נכנסה ל"שוק". מדוע התאונה אותה עברה רק יומיים קודם לכן, אשר אמורה הייתה להיות ארוע טראומטי יותר, בשל פינויה באמבולנס באמצעות מד"א, נשכחה ממנה?  אם מדובר בשתי תאונות נפרדות - הרי שאין חולק כי ביום 28.11.06 נהגה הנתבעת 1 ללא ביטוח תקף. כיצד הדבר מתיישב עם עדותה כי לא נסעה אף פעם ללא ביטוח?  אם הנתבעת 1 עברה תאונה, אשר דרשה פינויה באמצעות מד"א, ביום 28.11.06 בשעות הבוקר, מדוע נחפזו היא ובעלה לשלם את תעודת הביטוח מיד באותו היום, כפי הנראה לאחר שחרורה מבית החולים, במקום להשבית את הרכב ולאפשר לנתבעת 1 לנוח בביתה? הרי ממילא תאונה זו לא הייתה מכוסה בכיסוי ביטוחי כלשהו? אם אכן התובע ואשתו היו בחסרון כיס וכל יום של כיסוי ביטוחי נספר על ידם, מדוע מיהרו לשלם עבור ביטוח כאשר התובעת, היא הנהגת היחידה ברכב, עברה תאונה וסביר היה כי תזקק למנוחה? התמיהות הן רבות והמסקנה הסבירה ביותר היא כי מדובר בתאונה אחת, תאונה מיום 28.11.06, בה נפגעה הנתבעת 1 וכפי הנראה גם התובע. לאחר ששבו לביתם החליטו לדווח על מועד כוזב של התאונה, כך שיזכו לכיסוי ביטוחי.

13. גם מעבר לתעודת עובד הציבור ממד"א, עדויות התובע ואשתו אינן יכולות לבסס התביעה. קיימות סתירות וספקות לגבי מועד הדיווח למשטרה, לגבי היום בשבוע בו ארעה התאונה, לגבי קיומה של הודעה במשטרה מיום הארוע, אשר התובע אמר כי נמצאת ברשותו אך לא הוצגה מעולם, לגבי תמונות הרכב הפגוע, אשר נאמר כי מצויות ברשות התובע אך לא הוצגו מעולם. לא ברור מדוע לא נעשה מאמץ לאתר את הרכב הפוגע ועדים נוספים, במיוחד כאשר התובע טוען כי פנה לתקן את רכבו בעלות גבוהה, זאת מיד לאחר ששילם ביטוח. לא הוצגו ראיות גם לגבי מועד התיקון. לא ברור מדוע חודש הביטוח הפעם לחודשיים, בניגוד למנהג בני הזוג לשלם ביטוח לתקופות קצרות יותר, בנות חודש לכל היותר, במיוחד, כאמור, כאשר הרכב היה מעורב בתאונה יומיים קודם. לא קיימת, כאמור, כל ראיה אובייקטיבית ממקור חיצוני לגבי מועד הארוע, אשר יכולה לסייע לעדות בני הזוג. לאור זאת ולאור הספקות הרבים לא ניתן לקבל גרסת התובע ואשתו לגבי מועד הארוע. אני קובעת, כאמור, כי האפשרות המסתברת יותר היא כי התאונה ארעה בעת שהרכב בו נעשה שימוש לא היה מבוטח כדין על ידי הנתבעת.

14. בנסיבות אלו, דין התביעה להידחות וכך אני קובעת.  

15. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסכום כולל של  8000 ש"ח.

ניתן היום,  י"ג שבט תשע"ג, 24 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: